ברדה נ' תקשורת בע"מ 511076572

פסק דין

זוהי תובענה שהוגשה כנגד הנתבעת, חברה המפעילה שירותי רט"ן (רדיו טלפון ניד), בגין חיוב יתר של התובע.

לטענת התובע, בהיותו לקוח ותיק של הנתבעת, מעל 20 שנה, בלא כל בעיה מיוחדת, התחבר לשירותי גלישה סלולארית, תמורת תשלום בן 51.07 ₪ לחודש. במשך כשנה השתמש בשירותי הגלישה בלא כל בעיה, עד שבחודש 11/10 קבל אינדיקציה מהבנק שעומד לרדת חיוב לחברת פלאפון בסך 17,582 ₪. בבירור אל מול נציג הנתבעת נמסר לו, כי גם בחודש הבא אמור לרדת סכום בן 7,067 ₪. בנסיבות אלה, עכב התובע את הוראת הקבע, על מנת שלא להכנס לחריגה בחשבונו, ופתח בבירור אינטנסיבי אל מול נציגי הנתבעת, אשר טענו בפניו, כי היתה "חריגה" בנפח הגלישה, ולאחר דין ודברים הסכימו לצמצם החוב בגין שני חדשי החריגה, שעמד עד מעל 24,000 ₪, לסך בן 2,000 ₪ בלבד. התובע סירב לשלם סכום זה, ואולם משנותקו קוי התקשורת שלו, ולדבריו הדבר פגע בשגרת חייו מה גם שעמד לטוס לחו"ל ונדרש לקו הרט"ן, שילם הסכום תחת מחאה.

התובע עותר לקבל החזר הסכום ששולם (2,000 ₪) וכן פצוי נוסף ע"ס 5,000 ₪ בגין "עגמת נפש".

נציגת הנתבעת לא כפרה בכל טענות התובע, לרבות העובדה, כי היה לקוח טוב ולא היו לו חריגות כלשהן; כי הנתבעת הפחיתה סכום החוב מיותר מ- 24,000 ₪ ל- 2,000 ₪; כי התובע שלם סכום זה תוך שהביע אי-הסכמתו, רק לאחר שעמד בפני נתוק הקו; ברם טענה, כי מקור חיוב זה הינו בחריגת נפח הגלישה של התובע וכי עליו לשאת באחריות. עוד טענה נציגת הנתבעת, כי התובע הסכים להסדר לפיו ישלם 2,000 ₪ בלבד וכי משכך לא יכולות להיות לו עוד טענות.

את השאלה מדוע לא דאגה הנתבעת להודיע לתובע על חריגה כה קצונית בחשבונו בזמן אמת, ע"מ שיוכל לכלכל צעדיו בהתאם, פטרה נציגת הנתבעת בטענה כי אין הנתבעת אינה יכולה "להתקשר ולדווח על כל חריגה".

לאחר ששמעתי הצדדים וקראתי את כתבי הטענות ואת נספחיהם הגעתי לכדי מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

אכן, החיוב שהוטל על התובע הינו חסר כל יחס לחיוביו השגרתיים בגין גלישה (כ- 50 ₪ לחודש) ועומד על פי 480 בקירוב מסכום זה. גם התנהלות הנתבעת, אשר במחי יד הסכימה להפחתת החוב מ- 24,000 ₪ ל-2,000 ₪ אומרת דרשני. משלא הוצגו בפני בית המשפט נתונים המצביעים על כך, כי התובע אכן חרג מהיקף הגלישה שהותר לו, התחשיב לפיו חושב התשלום בגין החריגה; משלא הוצגו נתונים, כי הוסברה לו מראש משמעות החריגה; משהמדובר בחריגה כה קצונית, ומי מטעם הנתבעת לא טרח לידע התובע לגביה על מנת שיכלכל צעדיו – לא הונח בפני בית המשפט בסיס מספק לקבוע נכונות החיוב האמור.

גם העובדה, כי התובע שלם, בסופו של דבר, 2,000 ₪ כדי למנוע נתוק הקוים, אינה מעלה ואינה מורידה משהוברר, כי התובע עשה כן תחת מחאה, במצב בו נדרש להמשיך ולהשתמש בקו.

בנסיבות אלה, משלא ראיתי בסיס לחיוב האמור, על הנתבעת להשיב לתובע סך בן 2,000 ₪, בתוספת רבית והצמדה מיום התשלום – 24.01.2011 ועד למועד התשלום בפועל. לא ראיתי לחיב הנתבעת בפצוי בגין "עגמת נפש" שלא הוכחה בפני בית המשפט.

כן מחיב הנתבעת בהוצאות משפט בסך 1,200 ₪, בתוספת רבית והצמדה מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

התשלומים האמורים יועברו בתוך 30 יום.

ניתן היום, ח' כסלו תשע"ב, 04 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.